פסק-דין בתיק עת"מ 2129/07

1.         העותרת והמשיבות 2 ו-3 ניגשו למכרז שהוציאה המשיבה 1 (להלן: " העירייה") למתן שירותי קליטה מיחזור והטמנה של אשפה ביתית (להלן: " המכרז").

מלכתחילה זכתה במכרז המשיבה 2 (להלן: " ד.א.ש.ק"), אולם העותרת הגישה עתירה בדבר ההחלטה לביהמ"ש לעניינים מנהליים, ובסופו של דבר הושגה הסכמה בין הצדדים, שקבלה תוקף של פסק דין לפיה ההחלטה בדבר הזכייה מבוטלת (ר' פסה"ד מיום 7.12.06 בעת"מ 1928/06).

2.         לאחר פסק הדין התקיימו דיונים בוועדת המכרזים, בהם נדרשו שתי המציעות שנותרו לתת הבהרות ביחס לעמידתן של הצעותיהם בתנאי הסף של המכרז. ועדת המכרזים החליטה לפסול את הצעתה של המשיבה 3 (להלן: " יראב"), משום שסברה (בטעות) כי הערבות הבנקאית לא הוארכה על ידיה. הוועדה החליטה ביום 13.6.07 לקבוע את הצעתה של העותרת כהצעה הזוכה.

לאחר מכן, נודע לעותרת לטענתה, שראש העיר החליט לבטל את החלטת ועדת המכרזים. כתוצאה מכך הוחלט לבטל את המכרז.

טענות הצדדים

3.         העותרת עתרה בעתירה הנוכחית כנגד ההחלטה לבטל את המכרז. לטענתה, היא עומדת בכל תנאי המכרז.  על כל פנים, כך טענה העותרת בעתירה, ההחלטה לבטל את המכרז לא היתה מנומקת, ולכן היא איננה יכולה להתמודד איתה. העותרת שמרה על זכותה להשיב לכל טענה שתועלה כנגדה על ידי העירייה.

4.         העירייה השיבה לעתירה.

טענותיה העיקריות היו כי העותרת לא עמדה בתנאי הסף להשתתפות במכרז. סעיף 7 לתנאי המכרז קבע את תנאי הסף להשתתפות בו. ב' 7ב' קבע:

" מציע אשר ברשותו אתר קליטת אשפה / תחנת מעבר עם מנגנון מיחזור והפרדת אשפה מאושר על ידי המשרד לאיכות הסביבה במרחק שלא יעלה על 20 ק"מ לכל כיוון מהעיר נס ציונה".

העירייה טענה כי לאתר של העותרת אין מנגנון מיחזור והפרדת אשפה, וזאת למרות שלגישת העותרת עצמה, המיחזור של הפסולת צריך היות באתר הקליטה. בפועל, באתר של העותרת בלוד לא מבוצעת פעולת מיחזור, אלא פעולות של מיון הפרדה, כאשר המיחזור מבוצע באתר אחר - "קומפוסט דלילה". לכן, לא נפל פגם בהחלטתו של ראש העיר שלא לקבל את המלצת ועדת המכרזים.

עוד טענה העירייה, כי במועד הרלוונטי לעתירה לא היה לאתר בלוד רישיון עסק תקף והתנהלו נגד העותרת ומנהליה הליכים פליליים, שבמסגרתם היא הורשעה בעבירה של הפרת רישיון העסק בכך שליקטה פסולת מעבר למותר. העירייה טענה כי העובדה שהעותרת העלימה פרט זה מעתירתה, מהווה חוסר ניקיון כפיים.

5.         העותרת השיבה לתגובת העירייה, והתייחסה לנימוקים שהועלו בה.

היא טענה כי באתר שלה קיים מתקן מיחזור - כהגדרתו של מונח זה בחוק איסוף ופינוי פסולת למיחזור, שכן המתקן באתר שלה משמש להכנת הפסולת לצורך מיחזורה. העותרת סבורה כי ליראב יש מתקן הזהה ביכולותיו לזה של העותרת. עוד נטען כי העירייה איננה יכולה להעלות את הטענה בדבר העדרו של מתקן המיחזור, שכן טעם זה לא הועלה על ידיה בזמן אמת כטעם לפסילת העותרת.

באשר לרישיון העסק של העותרת - היא טענה כי אף טעם זה לא היה הבסיס לפסילתה במועד הרלוונטי. עוד נטען כי לעותרת יש רישיון עסק, וכי לא חל כל שינוי בבעלות באתר של העותרת, מפתיחתו ועד היום. העותרת הוסיפה וטענה, כי אין כל רלוונטיות לעובדה שהעותרת ומנהלה הורשעו בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון - אף זה טעם שלא שימש בסיס לפסילת הצעת העותרת. ההרשעה היא מאוחרת למועד הרלוונטי - שהוא המועד האחרון להגשת ההצעות למכרז. על כל פנים, לו היה נכלל במכרז תנאי לפיו ניתן לפסול מציע בגין הרשעה קודמת, הדבר היה צריך להביא לפסילת הצעתה של יראב. לטענת העותרת, יראב איננה זכאית עוד לטעון כנגד פסילת הצעתה, שכן המועד לעשות זאת חלף.

6.         לעירייה ניתנה זכות להשיב לטענות העותרת. היא טענה כי יש לפרש את תנאי המכרז כך שבאתר צריכות להתבצע פעולות למיחזור אשפה, ולא רק פעולות מיון והפרדה. כך טענה העותרת בעתירה שהגישה נגד זכייתה של ד. א. ש. ק., והיא איננה זכאית לחזור בה מעמדתה. את תנאי הסף יש לפרש בדרך זהירה ודווקנית, ועל כל פנים בית המשפט צריך להתערב בפרשנות שנתנה הרשות המנהלית לתנאי המכרז, רק בעילות הקבועות במשפט המנהלי.

7.         העירייה הוסיפה וטענה כי לעותרת לא היה רישיון עסק תקף - כעולה ממכתב המשרד לאיכות הסביבה, וכי זה היה אחד הנימוקים שבשלו פסל ראש העיר את הצעת העותרת. העובדה שמנהל העותרת הורשע בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, היא עובדה רלוונטית, שכן העותרת הצהירה במסגרת תנאי המכרז כי היא ממלאת אחרי כל התנאים הקבועים בדין. העותרת ידעה כי הועמדה לדין כאשר הגישה את הצעתה למכרז, ובמועד בו נחקרה בפני ועדת המכרזים - היא אף ידעה על ההרשעה.

כן טענה העירייה כי מכרז חדש שהיא פרסמה עוסק בעבודות דומות לאלה הכלולות במכרז נושא העתירה דנן, וכי כיום הפך המכרז לבלתי רלוונטי.

8.         גם יראב הגיבה לטענות העותרת.

לטענתה, יש לדחות את העתירה.

ראשית, היא מפנה לתנאי המכרז, שם נקבע כי העירייה מוסמכת לבטל את העבודות נשוא המכרז, בלא שלמציעים תהיה זכות תביעה ביחס לכך. עוד נטען כי חלף זמן רב מאז פרסום המכרז ועד להחלטת ראש העיר לבטלו, ואין מקום לכפות על העירייה מכרז שחלף זמנו ושהעירייה איננה מעוניינת בו.